כל אמא שזוכרת מה זה להיות ילדה, בוודאי תצליח למצוא בתוככי נפשה הבוגרת את הכמיהה והרצון העזים שליוו אותנו בתור ילדות – להיות ולהראות כמו אמא! במיוחד עז הרצון לחבוש פאה…
אין כמו ימי הפורים המציפים אותנו מכל עבר, להיזכר בחוויות ילדות מביכות יותר או פחות, להיזכר בתחפושות מושקעות (יותר או פחות) ולהתכונן נפשית, טכנית וכלכלית לקראת פרץ הבקשות\דרישות\ תביעות (לעיתים משפטיות!) מעוללינו הרכים שהולכים ורוקמים במוחם הפורה את התחפושת המושלמת ביותר שהייתה אי פעם המורכבת ממליון פרטים קטנים ובלתי אפשריים למציאה ומההנחה שאמא שלהם היא אשת חייל אמתית (מה שנכון) והיא תצליח לגרום לרעיון ההזוי שלהם לקרום עור וגידים חרף ולמרות כל הסיכויים.
אז זה מתחיל ככה, בשלהי שבט נשמעים קולות ראשונים הרומזים על היקף ההפקה:
"אמא, נכון שהשנה אני אוכל להתחפש לנסיכה?"
"בטח!" עונה אמא בשלווה, נסיכה זה קל, נסיכה זה שמלה אחת עם שפע תחרה, טונות של אודם סומק ושאר מיני אי-פורים וזהו.
אחרי שבוע, אדר א' נותן את יריית הפתיחה וניחוחות פורים קטן כבר ברקע (בניחוחות הכוונה לענני אבק השריפה המכסים את עין השמיים מכל הקפצונים שהילדים של החיידר הסמוך למקום מגורייך פוצצו לאחרונה). הילדה הבוגרת הופכת לדוברת הרשמית של החבורה כולה וניגשת בתביעה מהוססת לשנות את התחפושת.
"אמא, אפשר אולי לשנות את התחפושת למשהו אחר?"
המשהו האחר זה נסיכה שהיא לא בדיוק נסיכה זה מן שילוב של רבנית עם מלאך, ויש לה גם כתר, שרביט, אקססוריז תואמים לכל איבר בגוף, המון פריטים תפורים לשמלה מכל כיוון וכמובן איפור והרבה.
"אולי" עונה אמא, כבר לא כל כך בשלווה, רשימת הדרישות עולה ועם כל יום שחולף לכיוון אדר ב' מפלס המתח מתעצם.
"אמא" מגיחה העוללית בשלישית והפעם ניצוץ של תעוזה בעיניה "אולי אפשר להתקין מן מאוורר קטן, או מנוע, או גלגלים בתוך השמלה או בנעליים כדי שזה יראה שאנחנו טסים על עננים לבית המקדש, בטח אבא ידע איך לעשות את זה". מתוחכמת הקטנה, קודם כל היא מכניסה לי ניצוצות של קדושה ואחר כך מערבת את הידע הטכני של אבא – שילוב מנצח.
אמא, לא רגועה בעליל, מכינה עוד כוס קפה חזקה במיוחד ויושבת לעשות הערכת מצב.
בשלב הזה הדבר הכי בטוח לעשות הוא לא להסכים לאף אחת מהדרישות של החבורה המתגבשת מולך לוועד עובדים נסער ועצבני עם דרישות שלא היו מביישות מפעל בדרום לפני סגירה.
מאידך, עלייך לנווט את מעשייך ותשובותייך בחכמה כרגע כדי לא לגרום לפיצוץ ולמרד אזרחים תקיף.
כדי לזכות בשמחת פורים אמיתית, עליך לפעול בשלושה שלבים מהירים ובטוחים שיעזרו לך להשיג את התוצאה הרצויה:
1.חזרי לתוכנית המקורית. נסיכה. יש לזה עוד קשר גם לבקשה העכשווית על כל גלגוליה ובכך את נותנת הרגשה שאת לא מסרבת באופן טוטאלי לבקשה אלא רק בוחנת אותה מחדש.
2.הוציאי את תיק האיפור המיוחד לפורים. האמת, מהרגע שהן רואות, הנשים הקטנות האלו, את קופסת הצבעים השמורה לימי הפורים, חולף מחק ספוגי ולח על כל תאי המוח הזכים שלהן והן הופכות בין רגע למהופנטות ומודרכות רק על פי כמות הצבעים השונים שאמא תסכים למרוח על פרצופן. וכל המרבה הרי זה משובח! הפעילי שיקול דעת נכון ומרחי אותן כאוות נפשן.
3.שלפי את הנשק הסודי שלך: פאה! וכאן בעצם הגענו לגולת הכותרת של מאמר קטן זה ולסיבה לשמה התכנסנו היום. אין ילדה שלא רוצה ללבוש פאה! שומרת תורה ומצוות, לא שומרת תורה ומצוות, ממוצא רוסי, אתיופי, עירקי או פקיסטני. לא ערכתי סקר מדוקדק אבל יש לי הרגשה שגם אם תתפסו איזה ילדה בדואית קטנה לבד במדבר, היא תודה בפה מלא שזה כייף לשים פאה על הראש.
פורים, גדול או קטן ככל שיהיה, זה הזמן לתת לילדים שלכם ובמיוחד לילדות שלכן, להרגיש גדולות, מחופשות באמת. שליפת הפאה מן התיק משולה לקלף הג'וקר האולטימטיבי עמו תנצחו את כל הדרישות ותנופפו את כל העשייה המיותרת הצידה.
אפשר לקנות פאות של תחפושת זולות ולא מחייבות.
יש את אלו במלא צבעים שעושות לילדים כייף בעיניים.
אפשר לקנות תוספות שיער ולעשות מהם שילובים מרגשים יחד עם שיערה הטבעי של הילדה. אפשר לקנות פאה פשוטה ולרסס אותה במגוון צבעים.
ואפשר (תלוי במגזר, בשיוך הדתי עדתי וכו') לשלוף פאה ישנה מן הארון ולומר את משפט הקסם: "זו פאה שלי, אבל לכבוד הפורים אני מרשה לך ללבוש אותה, רק תשמרי עליה טוב כי היא קאסטם ונורא יקרה" שילוב המילים קאסטם-שלי-יקרה פועל כבמטה קסם וכל המחשבות הישנות על תפירת בקבוקי פלסטיק מצופים בצמר גפן ורוד לשולי השמלה נגוזים בענן המוס-ספריי שאת מתיזה על הפאה הישנה והמרוטה כדי להשוות לה מראה אנושי משהו.
ברגע שהילדה מניחה את הפאה על ראשה, היא נהפכת בן רגע ליצור מאושר שליו ורגוע. תוסיפי לזה קצת אודם עז על השפתיים וחיוך מתוק ושקט נפרש על פרצופה הענוג ומאחר והכל כל כך זר ומוזר ומיוחד היא בכלל לא מעיזה להזיז את הראש או השפתיים בשום תנועה מיותרת כך שעל הדרך את גם מקבלת שקט ושלווה בבית לשעתיים הקרובות ויכולה להתחיל את סידור הארונות לכבוד הפסח שהגיע הזמן כבר לעשות אותו. אבל זה נושא בפני עצמו ועליו בטור הבא בע"ה – פאות ונקיונות…
פורים שמח!