נשים יקרות, אחיותיי מעוטרות הרעמה, כלות טריות ועקרות בית ותיקות, אני פונה אליכן בקריאה נרגשת: אל תהיו צבועות!!!
על חטאי אני מתוודה היום, זה לא פשוט, אבל אני מרגישה צורך עז לשתף אתכן בטעויות שלי ולחסוך מכן לעשות את אותה הטעות. אני קוראת אליך אחותי אל תהיי צבועה!

 

אנחנו בתור נשים אוהבות שינויים, גיוונים וניסיונות חדשים. הסלון – צריך להחליף, הבגדים- כבר מיושנים, הבית – לא יזיק לו שיפוץ והפאה…אוי הפאה…כבר מזמן קשה לנו לראות אותה על הראש בצורתה הנוכחית. חייבים שינוי!

גם אני עברתי פרץ כזה של רצון לשנות ולחדש, אולי בהשפעת האביב המתקרב, אולי בגלל שאני מזל תאומים, ואולי סתם כך בלי שום סיבה ממשית. יהיה מה שיהיה שגרם לי לעשות את השטות הזאת, החלטתי יום בהיר אחד, שאני חייבת לשנות את גוון הפאה ויהי מה! לא חשבתי הרבה (טעות מספר אחת) ונכנסתי לסופר-פארם הלא כל כך קרוב לבית מגורי.

מאחר וקניית פאות חדשות לא באה בחשבון כרגע, חשבתי לתומי שערכת צביעה ביתית תשפר את המצב ותחסוך לי הרבה זמן וכסף (טעות מספר שתיים). הילכתי לי בין שבילי הצבעים והשמפו, מוקסמת מאינספור הגוונים האפשריים שבוודאי יהפכו את פאתי ליפה ומהממת כפי שחלמתי שתהיה. לאחר חיבוטי נפש ארוכים וקשים נבחר הצבע. הפאה שלי בהירה, כך שלא היה קשה לבחור צבע שיכהה אותה, רק קצת, ויהפוך אותי מבלונדית מתוסכלת לברונטית מתוחכמת (טעות מספר שלוש והמסקנה המתלווה אליה: בלונדינית זה אופי ושום צבע לא ישנה את זה).

מרוצה וטובת לבב מיהרתי לביתי ובערב פנוי אחד ביצעתי את זממי. "זה באמת לא כל כך מסובך" הרהרתי בשמחה. הנה, רק שמים את הכפפות על הידיים, מערבבים את הכימיה הנוזלית לפי ההוראות, פותחים כל חלון אפשרי בבית כי סכנת החנק מאדי הצבע עלולה לגרום להזיות, ומורחים. מספר הטעויות המצויות בפיסקה זו רבות מספור, כך שאפסיק לציין אותן ורק אסכם ואומר: בנות! תלמדו מנסיוני המר, זה לא עובד. ואפרט…

 

הצביעה עברה בקלות יחסית, והפאה כולה כוסתה במשטח אחיד ונאה של קרם לבן שהפך במהרה לסגול ומשם הדרך לחום כהה הייתה קצרה והחלטית. "קצת כהה מדי", חשבתי לעצמי, ובעתה קלה החלה לטפס בגבי…"אבל אולי אחרי שאשטוף זה יהיה בסדר". שטפתי, חפפתי, ריככתי וחיכיתי לבוקר שיפיג את חששותיי ויחשוף בפני את הפאה החדשה שלי. הבוקר הגיע, אך לא הביא עימו חדשות מעודדות. הפאה אכן נצבעה לפי כל הכללים, והצבע היה יפה ואפילו סביר אך עם ההקלה הרגעית שחשתי החלו להיחשף הכשלים.

מאחר ובהכשרתי אני הרבה דברים אבל ספרית אני לא, גיליתי להפתעתי הגדולה שהצבע לא חדר לכל שכבות הפאה ואמנם כלפי חוץ התקבלה פאה חומה ויפה, אך בחלקים הפנימיים לא מרחתי את הצבע באותה הקפדה וכך נתגלו לעיני גווני גוונים של כל צבעי הקשת מחום כהה ועד בלונדיני מפוספס. השוק שיתק אותי לרגע אך מיד התעששתי, "אין שום בעיה" חשבתי לעצמי "אקנה עוד ערכה באותו צבע בדיוק ואערוך תיקונים על החלקים הבהירים". תקצר היריעה מלתאר את השטות הגלומה במשפט המיותר הזה, אך מתוך חוסר נסיון בסיסי בצביעה ומתוך אמונה גמורה בצידקת דרכי, עשיתי הליכה נוספת לסופר-פארם וקניתי ערכה חדשה.

אחרי הערבוב ופתיחת החלונות וכל כללי הטקס כמפורט לעיל, ערכתי תיקונים ושיפוצים קלים בפאה וכיסיתי את כל האזורים הבהירים שנותרו, עם הצבע שנשאר מרחתי עוד כמה מריחות על חלקים שנראו לי חשופים מדי בחלק העליון של הפאה ותוך כדי נשיאת תפילה קצרה לבורא עולם, חיכיתי, חפפתי ושמתי לייבוש.
את התוצאה הסופית החזקתי מול עיני הנדהמות ורק אז נפל לי האסימון (בכל זאת, בלונדינית) החלקים הפנימיים באמת כוסו היטב אך התוספת שהוספתי על הפאה מלמעלה כבר הייתה צביעה של חום על חום, מה שהכהה את כל העסק עוד יותר ואני הפכתי בין לילה לבעלת פאה כמעט שחורה. הבעתה הייתה כעת כאן, ברורה וודאית, הרסתי את הפאה שלי! למרות המראה האחיד והחלק, והריח הטוב שנשאר, מי שנשקפה מולי במראה לא הייתה אני. בלעתי את הרוק והזכרתי לעצמי שזה רק שיער, וזה גודל (סתם…) וזה לא סוף העולם. הכרזתי מעבר לדלת האמבטיה שאני יוצאת להציג בפני בני משפחתי את תוצאות מעשיי, צעקתי תוך כדי לבעלי: "תזכור שאתה אוהב אותי" ויצאתי.
הייתה דממה.

הקטנה העיפה בי מבט אחד והתחילה לבכות…הגדולות, מצידן, פתחו במסכת תיאור מאוד מפורטת וגרפית שביטאה את שאט-נפשן מכל הסיפור והגברים במשפחה (בעלי ובני) חייכו במבוכה ופנו לעיסוקיהם תוך משיכת כתפיים וחוסר הבנה בסיסי לנפש האישה מתחדשת שמולן.

בלעתי את הצפרדע שבישלתי לי במו ידי והחלטתי שזה בסדר, שזה מבליט לי את העיניים, שזה עושה לי מסגרת יפה ובכלל, שינוי זה עניין מבורך. העמדת הפנים הזו החזיקה מעמד שבועיים, ואחרי עוד שבת אחת בבית הכנסת עם קריאות ההתפעלות המעושות של הנשים ומחמאות כגון "כל הכבוד על האומץ" ו"בשמש זה יתבהר מהר" נשברתי והלכתי אבלה וחפופת ראש לחיה.

חיה קיבלה אותי במלכותיות הרגילה שלה ותוך כדי חיוך חם שראה כבר כמה צבועות כמוני בחיים, התבוננה בשלווה על הפאה והקשיבה לסיפורי קורע הלב. "חיה" אמרתי לה בדמעות "עשיתי טעות, סליחה, אנא, תראי אם את יכולה להציל את הדבר החום הכהה הזה מחיים של גלות במדף העליון בארון". חיה הבליעה חיוך, לא הסגירה את מה שבטח היה לה לומר על נסיון הספרות הכושל שלי והודיעה לי נחרצות שיהיה בסדר.

"קודם כל אל תחשבי אפילו להבהיר אותה בחזרה" אמרה לי כשניסיתי לרמוז לכיוון הזה. "זה לא יעבוד וזה גם יגרום נזק רב לשיער" (מעבר למה שעשיתי כבר).

"דבר שני, אפשר לעשות תיקון על ידי גוונים בצורה מקצועית. אנחנו נבחר גוון מתאים שיחבר בין מה שהיה לבין מה שנהיה וייתן מראה יותר בהיר לפאה מבלי לגרום נזק גדול מדי".

התחלתי להירגע…
"דבר שלישי, את עיקר ההבהרה נעשה בחלק שעוטף את הפנים מקדימה, כך שתחזור הבהירות לחייך ולפרצופך וכמה פסים לאורך כל הפאה יהפכו את המראה לטבעי וזורם" כך חיה הרגיעה אותי לאט לאט והפקידה את פיאתי בידיה האמונות של סווטלנה.

בכל מקרה, ידעתי שהפאה בידיים טובות, והרחק מהידיים שלי, והתוצאות לא איחרו לבוא.
אחרי טיפול מסור ומקצועי, קיבלתי פאה יפה ומקסימה, עטויה בגוונים של חום נעים ויפה, קרובה מאוד לצבע אותו רציתי לעשות במקור, מחמיאה ומשודרגת ובעיקר הולמת את פני.

הודיתי לחיה מעומק ליבי והבטחתי לה להפסיק עם השטויות. ולכן אני אומרת: אחותי, אם יש משהו שאת יודעת לעשות, תעשי אותו, ואם זה לא התחום שלך…אז יקירתי, אל תהיי צבועה, לכי לבעלת המקצוע ושהיא תעשה את העבודה. תאמיני לי – שווה לך.