מה קרה לפאה שלי?

מה קרה לפאה שלי?

 או: איך לשמור על פאות מבלי להיכנס להיסטריה

פאות היסטריות

מה קרה לפאה שלי?! זאת השאלה שאנו שואלות את עצמנו לעתים די קרובות בתוספת סימני קריאה! מבט היסטרי ולטישת עניים מתחננות לבחיר ליבנו שיפגין פרץ נדיבות, יפתח את הארנק ויתקן את המצב.

מה קרה לפאה שלי?
מה קרה לפאה שלי?

 

הסיפור שלי מתחיל כך…

בבוקר שגרתי למדי, לאחר שליחת הזאטוטים לגנים ולבתי הספר, התפניתי לארגן גם את עצמי.
מקלחת טובה, קרמים, איפור, התאמת בגדים ו… פאה!

הרמתי את הפאה מעל בובת הראש הניצבת בחזית השידה, ונדהמתי לגלות את הפאה היקרה והחדשה שלי שאך לפני כארבעה חודשים נרכשה מ – ק – ו – ר – ז – ל – ת !
אתם שומעות נכון! אני! מטופחת ומסודרת שכמותי לא יכולה להראות כך בציבור! מה קרה לפאה שלי?!

לאחר "מי שברך" קצר לפאנית ושלוחותיה פתחתי את הארון ולמעלה מעל קומת הבגדים שלפתי אחת מהפאות הישנות שלי.
אך לדאבוני לכל פאה שפתחתי היו את אותן בעיות! יובש וחוסר גמישות, ללא ברק וזוהר, כצוות, חוסר סירוק ומה לא?!

מבעד למסך הדמעות הצלחתי לאתר את הטלפון ומיד חייגתי לבעלי.
בעלי שיחי'ה, הוא בן אדם רגוע בתכלית ומומחה יחיד בתחומו להרגעת מצבי לחץ של אשתו ההיסטרית.
"מה הבעיה?" שאל בעלי בקולו השלו.
"כל הפאות שלי הרוסות" יבבתי.
"לפאנית התקשרת?" הוא שאל.
"לא" עניתי "כולן שקרניות" קבעתי בלי למצמץ "אפילו פאה אחת לא החזיקה מעמד."
"אז כנראה שהבעיה היא לא בהן" ענה בעלי בנחת האופיינית לו ונתן לדברים לחלחל להכרתי.
"נכון" הגיתי את המילים לאט ובזהירות
"אז מה עושים?" שאלתי לאחר שהתעשתי ועניתי לעצמי "אני אתקשר לחי'ה".

לאחר מילות עידוד וקצת פרופורציה מבעלי. הרמתי את הטלפון שוב וחייגתי לחי'ה – ה – פאנית מרחובות.
לאחר קשקוש מנומס על הא ודא שאלה חי'ה "במה אני יכולה לעזור?"

גייסתי את כל כוחותיי והשתדלתי להישאר מנומסת "תראי חיה הבעיה היא כזאת, את ודאי זוכרת את הפאה האחרונה שרכשתי מימך (היא ודאי זוכרת! הוצאתי לה את המיץ) היא הרוסה! את שומעת חי'ה הרוסה לגמרי! לא חן ולא זוהר לא גמישות ולא הדר סתם ערימת שערות תפורות לחתיכת רשת. ולא רק זאת, אלא שכל הפאות שלי נראות במצב דומה!"
חי'ה הרגיעה אותי בקסם המיוחד שניחנה בו השמור ללקוחות בעיתיות כמוני ובקשה ממני להגיע אל החנות עם כל הפאות.

בלית ברירה זרקתי משהוא על עצמי ורצתי מהבית החוצה בזריזות. "רק שאף אחד לא יראה אותי כך" חשבתי לעצמי.

הגעתי לסלון פאות של חי'ה, אי של רוגע, נחת ושמחת חיים, אך ממש לא לזה הייתי זקוקה עכשיו, אני חייבת לברר בדיוק מה קרה לכל הפאות שלי ודורשת למען ה' שהמצב יתוקן במהרה (אני לא כזאת בד"כ עד שזה מגיע לפאות שלי).
כשנכנסתי כרוח סערה אל הסלון פאות קדמה אותי חי'ה בכבודה ובעצמה
"תראי מה קרה לכל הפאות שלי" התנפלתי . "אני רציתי פאה כמו בקטלוג"
חי'ה היקרה פתחה תיק תיק והוציאה את כל הפאות, הסתכלה בעיין בוחנת ואמרה: "חביבתי, הפאות שלך בסדר גמור"

פאות לקטלוג

Woman with an apple on her head and closed eyes

פאות כמו בקטלוג – לתפוח אין קשר לתמונה:-)

"אז מה קרה לכולן שאלתי?! מדוע הן נראות כך? את הראשונה והשנייה קניתי ביחד, פאה ליום חול ופאה לשבתות ולאירועים מיוחדים. את שאר הפאות קניתי בכל פעם כי תוך זמן קצר הקודמות לא נראו טוב ולכן הייתי חייבת להתחדש. והפאה האחרונה שרכשתי ממך אומנם החזיקה מעמד יותר מכולן אך הוצאתי עליה כ"כ הרבה ותראי איך היא נראת עכשיו."

"כמו שאמרתי קודם" חייך חי'ה "כל הפאות שלך בסדר גמור, ולא היית צריכה לרכוש עוד ועוד פאות, אלא אם רוצה להתחדש . כל הבעיה שאת לא יודעת לשמור על הפאות שלך?!"
"מה זאת אומרת לא שומרת?" שאלתי
"אני מניחה את הפאה על הראש בתחילת היום ובסופו מחזירה אותה לראש הבובה."
"נכון", אמרה חי'ה והוסיפה שאלה מפתיעה:
"את הראש את חופפת?!"
הסתכלתי עליה במבט נעלב "ודאי שכן" עניתי.
"פעם בכמה זמן?" היא המשיכה לשאול
"יומיים, שלושה תלוי בלחץ עם הילדים, סידורים ובכמה חם" אמרתי.
"גם את הפאה צריך לחפוף ולסדר לנקות לטפח ולבשם, אומנם לא כל יומיים שלושה אבל בהחלט מומלץ על פעם בשלושה שבועות עד חודש תלוי כמו שאמרת בלחץ עם הילדים סידורים ומעלות החום."
"לא לחפף" נזפה בי במתיקות "לא רק בקיץ כשראש מזיע, אלא גם בעונות המעבר כשהאבק נדבק ישירות לשערות הפאה תהיה האיכותית ביותר שיש גם היא נהרסת, ובחורף טוב את זה את כבר יודעת מה קורה כשפאה רטובה ולאחר מכאן מתייבשת" ותוך כדי דיבור הצביעה על פאה שלי שנראתה כאילו התחשמלתי בעודי חובשת אותה על ראשי.
"טוב, מה עושים עכשיו? אי אפשר לתקן אותן" שאלתי בתקוה.
"איך את אוהבת את הקפה שלך?! שאלה חי'ה. "שבי כאן בכורסה. מיד נסיים עם אחת הלקוחות ואז נסדר לך פאה אחת, תלכי לסידורים שלך וכשתסיימי אנחנו כאן נסיים עם כולן."

התמקמתי בכורסה השקועה ביותר, עם כוס "נס" ביד והתבוננתי בחי'ה ובצוות המקצועניות שלה "יורדות" על הפאות שלי. זה היה כ"כ מדהים ומרתק לראות אותן עובדות.
מקרצפות, חופפות, מסרקות, מתיזות ספריי' לכל הכיוונים, חותכות גוזרות, צובעות עד ש… פשוט נרדמתי. כנראה שהמשבר בתחילת הבוקר הכריע את גופי ופשוט צנחתי לשינה מתוקה. כשהתעוררתי לכל צלצול הטלפון מצאתי את עצמי מכוסה בסמיכה וחמש פאות מונחות למול עניי.

"סיימתן?" שאלתי "כן" ענו כולן במקהלה.
"אז היכן הפאות שלי?"
"מונחות לפנייך" הן ענו.

שפשפתי את עניי ולא מעייפות ולא והאמנתי. על המדף עמדו חמש פאות חדשות, יפיפיות, מהממות ונוצצות בדיוק כמו שאני אוהבת…
דמעות של אושר הציפו את עייני ובפרץ של התרגשות הענקתי חיבוק גדול ונשיקה לכל אחת מהעובדות ובעיקר לחי'ה שהצילה לי את הפאות.

השארת תגובה